אוי לא - אוי לא

אבא שלי אוכל חריף.

באדנית שקנינו במשתלה של מזרחי אבא שתל שיח פלפלים, מהסוג הקטן הזה שעושה חריף בפה
רק מלהסתכל עליו. גם בגינה הוא שתל כמה שיחים כאלו לשימוש עצמי.

חוץ מהפלפל הקטן אבא גם אוכל סחוג בכמויות, ופלפל שחור אצלו הולך כמעט כמו חלבה אצל
מינה, השכנה הרומנייה שלנו, שתמיד אומרת, שהיא לא מבינה איך אבא יכול לאכול את החריף
הזה, והיא יודעת כי פעם היא טעמה בטעות, כמוני.
  אני כנראה ירשתי מאבא חלק קטן מחוש הטעם, גם אני ממש נהנה לאכול סחוג, כל דבר כמעט
אני מטבל בסחוג. אימא אומרת שצריך לחפש אצלנו שורשים תימניים כי כל מנה, כל סנדוויץ', אפילו
סתם ככה עם חלבה אכלתי פעם חריף, אבל הפה התנפח לי.

כשאבא חזר מהעבודה אמרתי לו שאני בכלל לא מבין את התימנים האלו, ושאני לא תופס מה כל
כך טוב בסחוג עם חלבה. אבא שאל אם השתגעתי, אבל אני התעקשתי שאפילו על הקופסא של
הסחוג כתוב שהם ממליצים לאכול את זה עם חלבה.
הבאתי לאבא את הקופסא, כדי להוכיח לו, והוא פרץ בצחוק אדיר, אחרי שהוא נרגע הוא הסביר לי שאמנם לא ניקדו את המילה, אבל הכוונה לחילבה.

"מה זה חילבה למען השם? בחיים לא שמעתי על אוכל כזה?", ואבא הסביר שזה מאכל תימני.

הבנתי למה התנפח לי הפה.
אחרי יומיים הנפיחות ירדה ולמדתי את הלקח שלי - חלבה וחריף לא הולכים יחד ומנפחים את הפה.

  מר ירדני, בעלה של השכנה מינה, הוא גנן חובב, הוא גם הגנן של הבניין שלנו - הוא מטפל 

בדשא וצועק על כולנו לא לדרוך עליו, הוא מטפל בפרחים וצועק על כולם לא לקטוף אותם, ורק

שהוא גוזם את העצים אנחנו עוזרים לו, כי רק ככה הוא מרשה לנו לטפס עליהם.

  בתחזית אמרו שיהיו 33 מעלות בצל, ואימא אמרה לי שהיום לא אוריד את הכובע אפילו לשניה

וגם אשתה הרבה, כי הספיקה לה כבר מכת השמש שחטפתי לפני שבוע ושאין לה זמן כעת

לבתי חולים, אז שתיתי.

לשם שינוי בתחזית צדקו, היה חם, וירדני שהקפיד על משמעת מים עוד מהצבא השתין בכמויות

מסחריות, כל רבע שעה הוא נעמד מאחורי האקליפטוס הענק שבחצר השתין וצעק: "אוי כן,

אוי כן".
  הפעם הוא גם גזם קצת את שיח הפלפלים, ואסף את הפלפלים שנפלו כדי לתת לאבא.

למזלו הרע של ירדני, הוא לא מצא באותו היום את הכפפות שלו, ואחרי שאסף את הפלפלים

של אבא הוא שוב רץ מהר לאקליפטוס. פתאום שמענו צעקות - "אוי לא, אוי לא". אפילו 

רוזנצוויג, השכנה מקומה ראשונה, שרגילה גם היא לצעקות ה"אוי כן" שלו, יצאה מיד החוצה 

כדי לראות מה קרה.

המחזה היה מפחיד - ירדני, שהידיים מהפלפלים שרפו לו את הפיפי, קפץ בדשא בצעקות

איימים, ורץ מהר לממטרות שפעלו בצד השני, הוא הרטיב את האזור הפגוע וצרח: "הפלפל

של עמר שרף לי ת'זין, הפלפל של עמר שרף לי ת'זין" והמשיך בצרור קללות, רוזנצוויג מיד

שמה את ידיה על האוזניים, כדי לא לשמוע את הקללות וקיללה בעצמה, בפולנית...
אחרי שעה הוא נרגע, פחות או יותר.

  באמצע הלילה פתאום שמענו את מינה צועקת: "אוי לא - אוי לא", אנחנו שהיינו רגילים
ל"אוי כן", לא הבנו מה קרה, אבל המשכנו לישון.
  בבוקר ראינו את מינה עם פה נפוח, אני מיד אמרתי לה שעם הפלפל של אבא אסור

לאכול חלבה, אבל שלא תדאג כי זה עובר אחרי יומיים.