אימא שלי לא יודעת לשחות.
כשהלכנו לים תמיד היינו צריכים לשבת רק קרוב למים ולא בתוכם, לכן הפכתי לאלוף העולם בבניית ארמונות בחול. כשהלכנו לבריכה נכנסנו רק לבריכה של הקטנים וגם אז אמא הייתה חמושה בגלגל ים צהוב בצורת ברווז על מותניה, עמדה ולא הורידה מאיתנו את העיניים אפילו לשניה.
אימא שלי גם לא ידעה לרכוב על אופניים.
כשהייתי בגיל בר מצווה סבא קנה לי אופני "ראלי", ולאחר שיכנועים רבים, אימא הסכימה לנסות וללמוד לרכוב. האמת היא הפתיעה את כולם ולמדה מהר מאוד את התורה ומאז היא דהרה לה ברחובות הקריה על אופני מהלכים סגולות מטאליות.
לכל מקום היא רכבה - לקניות היא דהרה על האופניים ואפילו כשהיינו חולים היא העמיסה אותנו על האופניים לקופת חולים.
אחרי שאמא קיבלה ביטחון על האופניים אף אחד לא ממש התפלא שיום בהיר אחד, באמצע יוני, היא באה ואמרה לאבא שהיא רוצה ללמוד נהיגה.
גם הפעם היא הפתיעה את כולם ועברה טסט ראשון .אבא אמר לי לשמור על אחיותי ולקח אותה לסיבוב ראשון, על הפיז'ו 404 הלבנה שלנו, הוא בעצם לקח את אמא לטסט האמיתי שלה כדי לבדוק אם היא באמת יודעת לנהוג.
כשהם חזרו אמא חייכה ואבא שתק שעתיים, הוא נהג ותיק וכנראה שבחודשיים של לימוד נהיגה היא הצליחה להוכיח לו שהיא נוהגת טוב, לפחות כמוהו, הוא בטח גם הבין שמעכשיו הפיז'ו 404 הוא שלה.
מאותו יום הכל התקצר, בבוקר היינו קמים ברבע שעה מאוחר יותר, כי אמא הקפיצה אותנו באוטו לבית הספר, גם למכולת הלכנו פחות פעמים, כי אמא נסעה לעשות את הקניות בשוק, ממש איכות חיים.
הפיז'ו 404 שלנו היה הרכב הכי נקי בשכונה, אמא החליפה את עץ הריח כל שבוע, היא עשתה לו וקס כל יום שישי ושאבה אבק גם מהמאפרה, הריפודים בפיז'ו היו מקוריים ונראה היה כאילו הם חדשים, אפילו הדשבורד קיבל טיפול שמן מיוחד נגד סדקים אחת לחודש, ואם היינו נוסעים לחוף קריית חיים, כדי לבנות ארמונות בחול, האוטו היה מקבל טיפול ניקיון יסודי במיוחד.
יום אחד אבא אמר שהגיע הזמן לעבור למודל חדש, "צריך להתקדם בחיים" הוא אמר לאימא, והיא אמרה שמי שיקנה את הפיז'ו שלנו יעשה עסקה מצויינת, אימא הכינה שלט לחלון האחורי, "מודל 74 במצב מצויין כחדשה", בצבעים חזקים, מהטושים החדשים שלי, שקיבלתי ביום ההולדת. לפני הצהריים אבא התקשר ואמר לה שהיא יכולה להוריד את השלט, והיא בכלל עוד לא הספיקה לתלות אותו. אבא כבר מכר את הרכב לחבר של מישהו מהעבודה, "אלף יותר מהמחירון" הוא אמר בשמחה.
אמא מיד ירדה למטה והחליטה לנקות בפעם האחרונה את הפיז'ו, "שיהיה יפה למי שקונה אותו, אלף יותר מהמחירון, מגיע לו שיהיה נקי" היא אמרה והתחילה להבריק את הרכב המבריק בין כה וכו בתרגולת הידועה, אף גרגיר אבק לא יכול היה לחמוק מפניה.
בשעה ארבע אבא חזר מהעבודה, הוא אמר שהאיש יגיע עוד כחצי שעה לקחת את הרכב ושהוא העביר לו כבר את כל הכסף, אפילו העברת בעלות הם כבר עשו, ואמא שאלה: "איך הוא קנה אם אפילו הוא לא ראה את הרכב?" ואבא אמר שמכירים את המודל הזה ואוהבים אותו, "יודעים שזה רכב טוב" הוא הוסיף, ובדיוק היתה דפיקה בדלת.
אימא פתחה את הדלת וראיתי שהיא איבדה לרגע את הצבע בפנים, האיש שעמד בדלת לבוש חולצה ומכנס מלוכלכים מצבע טרי ונעליים מלאים בוץ, שאל: "כאן זה הביז'ו?" אבא קפץ ואמר, "כן כן בואו נרד", אז ירדנו, כולנו.
למטה המתינו לאיש עוד חמישה חברים, כולם מלאים צבע ובוץ, "אחלה אוטו" אמר האיש ולקח מאבא את המפתחות, "מעה סאלאמה" הוא אמר, פתח את הדלתות וכולם נכנסו פנימה, שישה אנשים.
ונסעו.
אמא ליוותה את הרכב במבט עד שנעלם מהאופק והתחילה לבכות, כמעט שעתיים היא בכתה.
למחרת אבא הגיע עם אופל קדט, חדשה מהסוכנות, ביחד כל המשפחה הורדנו לה את הניילונים, רכב יפה, נקי כמעט כמו הפיז'ו הישנה שלנו .
כשהלכנו לים תמיד היינו צריכים לשבת רק קרוב למים ולא בתוכם, לכן הפכתי לאלוף העולם בבניית ארמונות בחול. כשהלכנו לבריכה נכנסנו רק לבריכה של הקטנים וגם אז אמא הייתה חמושה בגלגל ים צהוב בצורת ברווז על מותניה, עמדה ולא הורידה מאיתנו את העיניים אפילו לשניה.
אימא שלי גם לא ידעה לרכוב על אופניים.
כשהייתי בגיל בר מצווה סבא קנה לי אופני "ראלי", ולאחר שיכנועים רבים, אימא הסכימה לנסות וללמוד לרכוב. האמת היא הפתיעה את כולם ולמדה מהר מאוד את התורה ומאז היא דהרה לה ברחובות הקריה על אופני מהלכים סגולות מטאליות.
לכל מקום היא רכבה - לקניות היא דהרה על האופניים ואפילו כשהיינו חולים היא העמיסה אותנו על האופניים לקופת חולים.
אחרי שאמא קיבלה ביטחון על האופניים אף אחד לא ממש התפלא שיום בהיר אחד, באמצע יוני, היא באה ואמרה לאבא שהיא רוצה ללמוד נהיגה.
גם הפעם היא הפתיעה את כולם ועברה טסט ראשון .אבא אמר לי לשמור על אחיותי ולקח אותה לסיבוב ראשון, על הפיז'ו 404 הלבנה שלנו, הוא בעצם לקח את אמא לטסט האמיתי שלה כדי לבדוק אם היא באמת יודעת לנהוג.
כשהם חזרו אמא חייכה ואבא שתק שעתיים, הוא נהג ותיק וכנראה שבחודשיים של לימוד נהיגה היא הצליחה להוכיח לו שהיא נוהגת טוב, לפחות כמוהו, הוא בטח גם הבין שמעכשיו הפיז'ו 404 הוא שלה.
מאותו יום הכל התקצר, בבוקר היינו קמים ברבע שעה מאוחר יותר, כי אמא הקפיצה אותנו באוטו לבית הספר, גם למכולת הלכנו פחות פעמים, כי אמא נסעה לעשות את הקניות בשוק, ממש איכות חיים.
הפיז'ו 404 שלנו היה הרכב הכי נקי בשכונה, אמא החליפה את עץ הריח כל שבוע, היא עשתה לו וקס כל יום שישי ושאבה אבק גם מהמאפרה, הריפודים בפיז'ו היו מקוריים ונראה היה כאילו הם חדשים, אפילו הדשבורד קיבל טיפול שמן מיוחד נגד סדקים אחת לחודש, ואם היינו נוסעים לחוף קריית חיים, כדי לבנות ארמונות בחול, האוטו היה מקבל טיפול ניקיון יסודי במיוחד.
יום אחד אבא אמר שהגיע הזמן לעבור למודל חדש, "צריך להתקדם בחיים" הוא אמר לאימא, והיא אמרה שמי שיקנה את הפיז'ו שלנו יעשה עסקה מצויינת, אימא הכינה שלט לחלון האחורי, "מודל 74 במצב מצויין כחדשה", בצבעים חזקים, מהטושים החדשים שלי, שקיבלתי ביום ההולדת. לפני הצהריים אבא התקשר ואמר לה שהיא יכולה להוריד את השלט, והיא בכלל עוד לא הספיקה לתלות אותו. אבא כבר מכר את הרכב לחבר של מישהו מהעבודה, "אלף יותר מהמחירון" הוא אמר בשמחה.
אמא מיד ירדה למטה והחליטה לנקות בפעם האחרונה את הפיז'ו, "שיהיה יפה למי שקונה אותו, אלף יותר מהמחירון, מגיע לו שיהיה נקי" היא אמרה והתחילה להבריק את הרכב המבריק בין כה וכו בתרגולת הידועה, אף גרגיר אבק לא יכול היה לחמוק מפניה.
בשעה ארבע אבא חזר מהעבודה, הוא אמר שהאיש יגיע עוד כחצי שעה לקחת את הרכב ושהוא העביר לו כבר את כל הכסף, אפילו העברת בעלות הם כבר עשו, ואמא שאלה: "איך הוא קנה אם אפילו הוא לא ראה את הרכב?" ואבא אמר שמכירים את המודל הזה ואוהבים אותו, "יודעים שזה רכב טוב" הוא הוסיף, ובדיוק היתה דפיקה בדלת.
אימא פתחה את הדלת וראיתי שהיא איבדה לרגע את הצבע בפנים, האיש שעמד בדלת לבוש חולצה ומכנס מלוכלכים מצבע טרי ונעליים מלאים בוץ, שאל: "כאן זה הביז'ו?" אבא קפץ ואמר, "כן כן בואו נרד", אז ירדנו, כולנו.
למטה המתינו לאיש עוד חמישה חברים, כולם מלאים צבע ובוץ, "אחלה אוטו" אמר האיש ולקח מאבא את המפתחות, "מעה סאלאמה" הוא אמר, פתח את הדלתות וכולם נכנסו פנימה, שישה אנשים.
ונסעו.
אמא ליוותה את הרכב במבט עד שנעלם מהאופק והתחילה לבכות, כמעט שעתיים היא בכתה.
למחרת אבא הגיע עם אופל קדט, חדשה מהסוכנות, ביחד כל המשפחה הורדנו לה את הניילונים, רכב יפה, נקי כמעט כמו הפיז'ו הישנה שלנו .
