שנת 78 הייתה שנה חשובה.
בשנת 78 ראינו בפעם הראשונה ציצים, עמדנו בתור לקולנוע "סביון", עשינו פרצוף של ילדים
גדולים, בני 11, וקנינו כרטיסים לראות את "אסקימו לימון". ענת עצמון הייתה אז אלוהים והתחת של
יודלה...בעצם רק ענת עצמון.
יצאנו מהסרט שמחים וטובי לב מכל מעשי הקונדס שראינו בסרט, כי הרי עם המעשים האחרים
שראינו שם לא יכולנו לעשות כלום, חוץ מלפנטז.
אחרי שהסרט נגמר יצאנו מהשער האחורי של הקולנוע, התיישבנו לנו על הגדר הקטנה
שלפני רבי-הקומות ברחוב "הגנים". בחוץ על הכביש אבא של גילת מהכיתה, שהוא במקרה גם
המורה הלא כל כך אהוד שלנו לחשבון, עמד וניקה את הפיאט 127 הלבנה שלו. הוא עשה עבודה
טובה, הוא לא השאיר אף פינה מלוכלכת, אף חלון, אף מראה, אפילו את הטמבון הוא ניקה מלמטה.
טובה, הוא לא השאיר אף פינה מלוכלכת, אף חלון, אף מראה, אפילו את הטמבון הוא ניקה מלמטה.
ראו שהמורה שלנו אוהב את הפיאט שלו, וכנראה שהפיאט החזירה לו אהבה, כי הוא בחיים לא
איחר לאף שעת אפס, הוא אף פעם לא היה חסר - הוא היה איימת התלמידים.
בשנייה שהוא סיים את הניקיונות ועלה לביתו, שבקומה הראשונה ברב הקומות שפנה לגינה,
היה ברור שבטוב זה לא ייגמר, כל החברים כמו במערבון גרוע הסתכלו אחד לשני בעיניים, וידענו
שהפיאט תהיה הקורבן.
הגדר בין הכביש לגינה הייתה נמוכה, אולי בגובה חצי מטר, ואנחנו שהכרנו את המורה שלנו, שהשקיע תמיד בשאלות חשבון מסובכות, שכולנו ממש שנאנו וסבלנו מהן רבות, פעלנו לפי אחת
השאלות שלו ממש, הגולם קם על יוצרו.
מכונית במשקל X חונה במרחק של 10 מטרים מחלון בגובה 4 מטרים, כמה זמן יקח לאחד עשר
ילדים בני אחד עשרה, להרים את המכונית ולהעבירה מעל המכשול אל מתחת לחלון.
ילדים בני אחד עשרה, להרים את המכונית ולהעבירה מעל המכשול אל מתחת לחלון.
תאמינו לי, התשובה קלה וברורה. מהר מאוד ואולי אפילו עוד יותר מהר. כולנו פשטנו ידיים,
שינסנו מותניים ובכוחות משותפים תחת שקט תעשייתי הרמנו את הפיאט המסכנה, מיקמנו אותה
מתחת לחלונו של המורה, צעקנו "המורה דוד, המורה דוד", ותפסנו מחסה בין השיחים,
כדי שנוכל להציץ. הוא היה בהלם מוחלט, הוא כנראה לא הבין את התרגיל המתמטי המסובך,
וכולנו ברחנו מבסוטים כל עוד נפשנו בנו.
שינסנו מותניים ובכוחות משותפים תחת שקט תעשייתי הרמנו את הפיאט המסכנה, מיקמנו אותה
מתחת לחלונו של המורה, צעקנו "המורה דוד, המורה דוד", ותפסנו מחסה בין השיחים,
כדי שנוכל להציץ. הוא היה בהלם מוחלט, הוא כנראה לא הבין את התרגיל המתמטי המסובך,
וכולנו ברחנו מבסוטים כל עוד נפשנו בנו.
אחרי איזו שעה ראינו ניידת מסתובבת באיזור. החלטנו להסתלבט על מוטי, שהלך להשתין ורק
הרגע חזר, אמרנו לו: "השוטרים אמרו שהמורה זיהה אותך כי אתה הרי שכן שלו". מוטי לא נשאר
רגוע והתחיל לצעוק: "אני אלשין על כולכם, מה רק אני אדפק?".
הרגע חזר, אמרנו לו: "השוטרים אמרו שהמורה זיהה אותך כי אתה הרי שכן שלו". מוטי לא נשאר
רגוע והתחיל לצעוק: "אני אלשין על כולכם, מה רק אני אדפק?".
מאז מוטי לא ממש היה במרכז העיניינים ותמיד ניסה לכפר על דבריו, אבל ללא הצלחה.
המורה מצד שני, לא דיבר על זה אפילו פעם אחת וזה היה הכי מפחיד, כי מאז ישבנו בשקט
בשקט בשיעורים שלו, חוששים שפתאום יגיד משהו, אפילו איך הוא הוציא את הרכב, אנחנו עד היום
לא יודעים.
המורה מצד שני, לא דיבר על זה אפילו פעם אחת וזה היה הכי מפחיד, כי מאז ישבנו בשקט
בשקט בשיעורים שלו, חוששים שפתאום יגיד משהו, אפילו איך הוא הוציא את הרכב, אנחנו עד היום
לא יודעים.
אני לא יודע אם זה נכון, אבל אחרי שנים סיפרו לי שמוטי ואנונו התפרסם כמרדכי, ובאמת הלשין על
כולנו.
חחחח כן, אני לגמרי זוכרת איך הייתי רואה את הסרטים האלה עם חברות ואיך זה היה משפיע עלינו. טוב, פעם לא היינו בדיוק יכולים לחזור הביתה ולקבור את עצמנו מול הפייסבוק, מה כבר היה לעשות? היינו צריכים להיות יצירתיים.
השבמחקמזל שעדיין אפשר לראות את עצמון בצפיה ישירה.