השכנים בחלון מולנו היו מרגלים.
כשהיינו מטפסים על השיש במטבח ומציצים מהחלון שלנו לחלון שלהם, תמיד היתה אצלם
פעילות - הטלוויזיה אצלם תמיד דלקה, בו-זמנית הרדיו דלק והם כל הזמן דיברו בטלפון.
הייתה להם גם משקפת ענקית שאותה הוציאו מקופסא גדולה שמתחת למיטה רק בלילות,
ואני יכול להישבע שגם הייתה להם מצלמה.
על גג הבית שלהם הייתה אנטנה גבוהה שאתה הם כנראה שידרו לכל העולם את הסודות.
הם גם ניסו להטעות את כולם, כי האישה לבשה תמיד רק מגבת פסים קטנה, שאפילו אני בלי
משקפת כמו שלה, תמיד ראיתי לה את התחת כשהיא התכופפה ובעלה תמיד לבש רק
תחתונים, שגם להם הייתה דוגמא של פסים.
אני קראתי להם, "גברת מגבת ואדון תחתון".
לרפי מנחם היה כלב במבי קטנטן, מהסוג הזה שכל היום נובח, רפי היה גם שכן של
המרגלים, וביחד ניהלנו יומן על הפעילות שהתנהלה בבסיס המרגלים בקומה השנייה.
הכלב של רפי שנא את "אדון תחתון" באופן מיוחד, ולנו זה היה אחד מהסימנים העיקריים
ש"אדון תחתון" הוא מרגל. אני קראתי בעיתון שלכלבים יש חוש ריח מפותח והבמבי של
רפי בטח מריח את חומרי הנפץ ש"גברת מגבת ואדון תחתון" מכינים.
זה היה ביום שני שהם רצחו לרפי את הבמבי.
"אדון תחתון" ירד במדרגות והבמבי כמו תמיד נבח עליו, "אדון תחתון" התכופף אל הכלב
וניסה ללטף אותו, אבל הבמבי ברח לאחור. "גברת מגבת" שירדה אחרי "אדון תחתון" נתנה
לכלב מהפיצוחים שהיו לה והכלב נחנק והתחיל להשתולל. הווטרינר אמר שהוא נחנק
בטעות מגרעין, אבל אנחנו ידענו שהם תיכננו את זה טוב-טוב מראש.
בערב שאלתי את אבא מה עושה המדינה עם מרגלים שהיא תופסת, הוא אמר שהצבא
הורג אותם ואפילו רודף אחרי המפעילים שלהם בכל העולם ושזה הכל סודי.
כשהתעוררתי בבוקר, הרגשתי שמשהו חשוב עומד להתרחש, לא ידעתי מה אבל קיוויתי
שזה יהיה משהו טוב.
כמובן שכמו תמיד ההרגשה שלי הייתה נכונה. כשחזרתי מבית הספר הודיעו ברדיו
שישראל הפציצה את הכור הגרעיני של עירק. ידעתי שהצבא עלה על השכנים המרגלים
שלי ושהרצח של הבמבי על-ידי הגרעין, הסגיר אותם.
עכשיו נפתר עוד חלק בתשבץ שלי והבנתי למה הם תמיד לבשו תחתונים ומגבת פסים.
באותו יום אחר הצהריים באו שוטרים ולקחו את "גברת מגבת ואדון תחתון" בניידת,
השוטר אמר שהם הציצו לשכנים וצילמו את השכנה מלמטה בעירום, אבל אני ידעתי
שזה סיפור כיסוי.
לרפי מנחם היו מאז רק דוברמנים, שזה כמו במבי, רק יותר מפחיד.
כשהיינו מטפסים על השיש במטבח ומציצים מהחלון שלנו לחלון שלהם, תמיד היתה אצלם
פעילות - הטלוויזיה אצלם תמיד דלקה, בו-זמנית הרדיו דלק והם כל הזמן דיברו בטלפון.
הייתה להם גם משקפת ענקית שאותה הוציאו מקופסא גדולה שמתחת למיטה רק בלילות,
ואני יכול להישבע שגם הייתה להם מצלמה.
על גג הבית שלהם הייתה אנטנה גבוהה שאתה הם כנראה שידרו לכל העולם את הסודות.
הם גם ניסו להטעות את כולם, כי האישה לבשה תמיד רק מגבת פסים קטנה, שאפילו אני בלי
משקפת כמו שלה, תמיד ראיתי לה את התחת כשהיא התכופפה ובעלה תמיד לבש רק
תחתונים, שגם להם הייתה דוגמא של פסים.
אני קראתי להם, "גברת מגבת ואדון תחתון".
לרפי מנחם היה כלב במבי קטנטן, מהסוג הזה שכל היום נובח, רפי היה גם שכן של
המרגלים, וביחד ניהלנו יומן על הפעילות שהתנהלה בבסיס המרגלים בקומה השנייה.
הכלב של רפי שנא את "אדון תחתון" באופן מיוחד, ולנו זה היה אחד מהסימנים העיקריים
ש"אדון תחתון" הוא מרגל. אני קראתי בעיתון שלכלבים יש חוש ריח מפותח והבמבי של
רפי בטח מריח את חומרי הנפץ ש"גברת מגבת ואדון תחתון" מכינים.
זה היה ביום שני שהם רצחו לרפי את הבמבי.
"אדון תחתון" ירד במדרגות והבמבי כמו תמיד נבח עליו, "אדון תחתון" התכופף אל הכלב
וניסה ללטף אותו, אבל הבמבי ברח לאחור. "גברת מגבת" שירדה אחרי "אדון תחתון" נתנה
לכלב מהפיצוחים שהיו לה והכלב נחנק והתחיל להשתולל. הווטרינר אמר שהוא נחנק
בטעות מגרעין, אבל אנחנו ידענו שהם תיכננו את זה טוב-טוב מראש.
בערב שאלתי את אבא מה עושה המדינה עם מרגלים שהיא תופסת, הוא אמר שהצבא
הורג אותם ואפילו רודף אחרי המפעילים שלהם בכל העולם ושזה הכל סודי.
כשהתעוררתי בבוקר, הרגשתי שמשהו חשוב עומד להתרחש, לא ידעתי מה אבל קיוויתי
שזה יהיה משהו טוב.
כמובן שכמו תמיד ההרגשה שלי הייתה נכונה. כשחזרתי מבית הספר הודיעו ברדיו
שישראל הפציצה את הכור הגרעיני של עירק. ידעתי שהצבא עלה על השכנים המרגלים
שלי ושהרצח של הבמבי על-ידי הגרעין, הסגיר אותם.
עכשיו נפתר עוד חלק בתשבץ שלי והבנתי למה הם תמיד לבשו תחתונים ומגבת פסים.
באותו יום אחר הצהריים באו שוטרים ולקחו את "גברת מגבת ואדון תחתון" בניידת,
השוטר אמר שהם הציצו לשכנים וצילמו את השכנה מלמטה בעירום, אבל אני ידעתי
שזה סיפור כיסוי.
לרפי מנחם היו מאז רק דוברמנים, שזה כמו במבי, רק יותר מפחיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה